רש"י על נזיר כ״ג ב:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על נזיר כ״ג ע״ב:ה׳ רש"י על נזיר כ״ג ע״ב:ז׳ »

1 משך חכמה פתח ↗

מנשים באהל תבורך. גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה וזה מאמהות יעוי' רש"י נזיר ובתוס' ראש הוריות ויתכן דהאמהות כוונו להעמיד שנים עשר שבטים ועל מצות פרי' ורבי' לא הוזהרו נשים לכך נקראת מצוה שלא לשמה אבל יעל במלחמות מצוה גם נשים מצוות כמבואר סוף סוטה אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה לכן נקראת עבירה לשמה ודו"ק.

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרשת שבת הגדול פתח ↗

1264 נזיר כג: "אמר רב נחמן בר יצחק, גדולה עבירה לשמה "גדולה עבירה לשמה - כלומר לשם מצוה" רש"י שם ממצוה שלא לשמה... דכתיב שופטים ה, כד 'תבורך מנשים יעל אשת חבר הקני מנשים באהל תבורך' "על שעשתה עבירה לשמה כדי להתיש כחו של אותו רשע, כדי שתהא יכולה להורגו" רש"י שם". ויש להקשות, שאם זו היתה "עבירה לשמה" אזי לא היה צריך להיות על האשה שום עונש כלל כפי שיעל לא נענשה כלל, ואילו כאן כתב "ואילו היה דעת האשה שהיתה רוצה להשכיל בלבד, בודאי לא היה עונשה כל כך גדול... והיה זה עבירה לשמה, ולא היה העונש שלה כל כך גדול", אך עונש קטן עדיין ינתן לה, אף שעבירה לשמה היא כמצוה שלא לשמה. ושמעתי מבני הגאון רבי חנוך דוב שליט"א להשיב, שבגמרא שם הקשו על מעשה יעל "והא קא מתהניא מבעילה דיליה. אמר רבי יוחנן, כל טובתן של רשעים אינה אלא רעה אצל צדיקים". וגם אצל האשה שאכלה מעץ הדעת יש מקום להעיר "והא קא מתהניא מאכילה דידה", ועל כך אינך יכול להשיב "כל טובתן של רשעים אינה אלא רעה אצל צדיקים", כי רש"י פירש שם "גבי יעל אשת חבר מאי רעה איכא גבה, דהטיל בה אותו רשע זוהמא", וזה לא שייך באכילה מעץ הדעת. לכך אף אם האשה היתה מתכוונת רק להחכים ולהשכיל, מ"מ לא יצאנו לגמרי מידי עבירה, כיון שהטענה "והא קא מתהניא" היתה רועמת וקיימת. ודפח"ח. וצרף לכאן דברי הפחד יצחק פסח מאמר נ אות ב, שכתב: "הצעת דבריהם של חכמי עבודת השם דהך דיליף בגמרא דגדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה מיעל שנבעלה לסיסרא. ופריך על זה בגמרא והא מתהניא מעבירה, ומשני טובתם של רשעים רעה היא אצל צדיקים. והנה בכל המצוות והמעשים שהאדם מחוייב בעשייתם, אין חובה זו נפחתת על ידי ההנאה שהאדם נהנה בשעת מילוי חובתו. ואפילו אם הוא עושה אותם בהדיא ובמפורש לשם הנאתו, אין כאן אלא טענה בטהרת המצוה, אבל אין זה נוגע כלל לגוף הקיום של המצוה. ואם כן מאחר דיליף מיעל דעבירה לשמה יש קיום מצוה בעשייתה, מה איכפת לן אם גם הנאה צדדית יש כאן. ואם בכל זאת חזינן שיש כאן פירכא מהנאתה של יעל, שמע מינה כי אכן יש חידוש בגדר קיום המצוה של עבירה לשמה, כי מכיון שגוף המעשה כשהוא לעצמו תורת עבירה עליו, ורק מצד הצירוף להכוונה אתה מכניסו לתורת מצוה, שוב בעינן כי גם המעשה יהא נעשה מתוך סילוק נגיעה. ומצוה זו של עבירה לשמה, היא המצוה היחידה אשר אם אין היא נעשית מתוך סילוק נגיעה, הרי היא מופקעת מתורת מצוה". לכך שפיר אף אם האשה היתה מתכוונת רק להשכיל, מ"מ היתה נענשת במדה מסויימת, כי ההנאה מהעבירה מפקיעה ממנה תורת מצוה, ולכך שם עבירה עליה. ועוד הוסיף בני שליט"א, שבהכרח שאין כאן דמיון גמור לעבירה לשמה, כי עבירה לשמה פירושה לעשות עבירה לשם מצוה, וכמו שיעל נבעלה לסיסרא כדי להציל את ישראל. אך מה שייך לומר שאם האשה היתה אוכלת מעץ הדעת כדי "לקנות חכמה ודעת" היתה זו עבירה לשמה, הרי הקב"ה אסר עליה לקנות חכמה ודעת ראה להלן הערה 1274 בטעם הדבר, ואיזו "לשמה" יש בזה. ובעל כרחך שאין כוונת המהר"ל ל"עבירה לשמה" עם כל הדינים שלה, אלא לעבירה קלה יותר מעבירה רגילה.

3 נזיר פתח ↗

אֶלָּא אֵימָא: כְּמִצְוָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ. דִּכְתִיב: ״תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ״. מַאן נָשִׁים שֶׁבָּאֹהֶל — שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה.

4 גליון הש"ס פתח ↗

רש"י בד"ה שרה רחל ולאה כו' אלא כדי וכו'. עי' יבמות דף קג ע"א תד"ה והא וסנהדרין דף עד ע"ב תד"ה והא:

6 אלא אימא גדולה עבירה לשמה כמצוה שלא לשמה - ששתיהן שוות:

7 דכתיב תבורך מנשים יעל אשת חבר הקיני - כלומר כאותן נשים שמצינו בהן שעשו מצות שלא לשמה ובכולן נאמר בהן אהל:

8 תבורך - על שעשתה עבירה לשמה כדי להתיש כחו של אותו רשע כדי שתהא יכולה להורגו:

9 שרה רחל ולאה - שאמרו לבעליהן לבא אל שפחתן ולא לשם מצוה נתכוונו אלא כדי שמתקנאות זו בזו רחל באחותה ושרה ולאה באמהות וכולן נאמר בהן אהל כדכתיבי קראי:

« רש"י על נזיר כ״ג ע״ב:ה׳ רש"י על נזיר כ״ג ע״ב:ז׳ »